לאדם שומר חוק אין סיכוי מול המנהל

אכיפה מוגברת, צווי הריסה, חריגות בנייה וכתבי אישום. המושבניקים בישראל על סף ייאוש: "מאיימים על אנשים שבמשך עשרות שנים שמרו על הגבולות עם המעדר כמו אחרוני העבריינים"

צו הריסה, הזמנה לחקירה, חריגות בנייה, הסדרת פל"ח, לגיטמציה למבנים, תב"ע נחלתית, פיצול נחלה, דמי היוון והרשימה נמשכת. עבור לא מעט מושבניקים, המושגים האלה הם חלק בלתי נפרד מיומם, שלא נאמר משנתם.

מי שהורגלו לחיות בגבולות הפריפריה הרחוקה ולראות בפועלם כציונות ושליחות, מוצאים עצמם בימינו מתמודדים עם מערכת מורכבת, מסועפת ונוקשה. מערכת שביד אחת פועלת להגברת אכיפה, לעתים לאחר עשרות שנים של "עצימת עין", וביד שנייה מערימה קשיים גם עבור מי שרוצים להסדיר את נחלותיהם כחוק. אחרי שכבר ראינו שהדברים יכולים לכדי נטילת חייהם, הסיפורים ממשיכים לצוף ולעלות מן השטח.

"מה כבר ביקשתי? לבנות בית ולהמשיך לקיים את המשק? לגור בפריפריה ולהגשים את החזון הציוני דווקא איפה שקשה?", אומר שמעון חלפלה, דור שני במושב כלנית שליד הכנרת, שנאבק כבר שנים במנהל להקמת בית למשפחתו, "לכאורה המדינה מספרת בתקשורת שהיא רוצה ללכת לקראת המושבניקים ולכאורה היא מפרסמת החלטות שמאפשרות להסדיר שימושים. בפועל, וועדות התכנון והמנהל מערימים קשיים כאלה שהופכים את המשימה לבלתי אפשרית".

לראות ולא לגעת

"אני אומר לך את זה מייאוש", ממשיך חלפלה, "אם אתה רוצה להיות אדם שומר חוק ולעשות הכל לפי הספר, אין לך סיכוי מול המנהל. למשל, יש להם פטנט. רוצה להסדיר את השטח? תכין לנו תוכנית מתאר. המשמעות היא שהם מבקשים מאדם פרטי להכין תוכנית בעלות של יותר מ-1.5 מיליון שקלים, כולל הסדרות וחריגים של תושבים נוספים, מה שבחיים לא יעבור".

"המקרה שלי הוא דוגמה לכל ההתיישבות העובדת. יש לי מגרש עם אסמכתא, אבל הוא כמו נרות חנוכה, לראות ולא לגעת. בת הזוג התחננה שנעבור למרכז, ואני, שרציתי להמשיך את המשק בכלנית, מתוך ציונות ובלי ציניות, נאלץ לסרב. מה התוצאה? אין בית, אין מגרש ואין עתיד. ככה מדינת ישראל מתייחסת למושבניקים וזו התמונה העגומה של המרחב הכפרי כולו".

גיל נסהופר, אחראי שטח מטעם חברת נחלת אבות המסייעת לבעלי משקים בפעולות הסדרה מול הרשויות, אשר נפגש מדי שנה עם מאות מושבניקים ברחבי הארץ, אומר כי ישנן שתי מילים חשובות שהמושבניקים צריכים להכיר, הסדרה ולגיטימציה. "הסדרה ולגיטימציה, כאן טמון הכל", מסביר נסהופר, "דהיינו, קבלת היתרי בנייה בדיעבד עבור מבנים שנבנו ללא היתר ויצירת תב"ע נחלתית חדשה לשם הגדלת זכויות בנייה נוספות שלא היו קודם לכן בתב"ע הישנה. באמצעות שני הכלים האלו שמחוקק הותיר לנו, אנו מבצעים מדי חודש הסדרות לבעלי נחלות בישראל".

"המקרה שלי הוא דוגמה לכל ההתיישבות העובדת". שמעון חלפלה (צילום: מתוך פייסבוק)

"רוצים לעבוד איתנו? תסדירו ונדבר"

סיפורו של חלפלה הוא רק אחד מיני רבים ומאחורי המגמה עומדים מספר היבטים. ראשית, חילופי דורות. במושבים הוותיקים, בני דור המייסדים ובני הדור השני, אשר נמצאים בשנות ה-60-80 לחייהם, מעוניינים "להעביר את המושכות". מהר מאד הם מגלים שהמשימה איננה פשוטה, בלשון המעטה. "אין בעיה", אומרים להם פקידי המנהל בפנים חמורות סבר, "רוצים לעבוד איתנו? בבקשה. הסדירו את החריגים במשק ונדבר".

היבט נוסף קשור לשינויים בפרנסת המושבניקים בישראל הנובעים מירידה עקבית בתעשייה הכפרית הקלסית. החקלאות מתמעטת, מפעלים שהיו גאווה לאומית נסגרים (ראו את ענף הטקסטיל המתפורר), וההיתכנות הכלכלית של המשק נשמטת תחת רגלי הבעלים. מושבניקים רבים, שראו את מקור פרנסתם מתפוגג באוויר, "נאלצו" עם השנים לבצע חריגות בכדי להתפרנס. פשוטו כמשמעו. בין היתר על ידי שימושים חורגים או שימושים לא מאושרים. כעת, כאשר הם עומדים מול המנהל והוועדות, השימושים הללו הופכים בן רגע לבסיס לכתבי אישום.

הצד האפל של הרכבת

סוגיה נוספת קשורה בכך שערכי הקרקעות במושבים מרקיעים שחקים. צירי התחבורה המתחדשים, כמו רכבת העמק או כביש 6, קיצרו את הגבולות והפכו מושבי פריפריה קלסיים לקרקעות נדל"ן מבוקשות. המגמה מבורכת אך אליה וקוץ בה. העלייה בערכי הקרקע היא ברמה כזו שמושבניקים רבים מתקשים לשאת בה (למשל כאשר הם נדרשים לחשב תשלומי היוון).

ואם כל זה עדיין לא מספיק, הרשויות עצמן מבצעות אכיפה מוגברת בגין עבירות בנייה במרחב הכפרי. לאחר עשרות שנים של "עצימת עין", המינהל פועל בנחישות להגביר את האכיפה במושבים ובקיבוצים. ראו התייחסות לכך בדו"חות מבקר המדינה וכן בדיוני הכנסת בנושאי אכיפת דיני מקרקעין.

"הבעיה המרכזית היא שהמנהל ורשויות האכיפה העלימו עין במשך שנים והיום הם מתעוררים בסערה גדולה", מסביר עו"ד ישראל חיות, תת אלוף במילואים ובעל משרד עורכי דין המתמחה בדיני מקרקעין ומושבים, "אנחנו רואים את זה גם בהקשר של דו"ח מבקר המדינה (בעיקר דו"ח המבקר משנת 2014 שעסק רבות באי אכיפת דיני מקרקעין, ש.ד)".

"רוצים לעשות סדר ביום אחד, אבל כמו

רכבת העמק וכביש 6 הפכו את מושבי הפריפריה לקרקעות נדל"ן מבוקשות. עו"ד חיות

שאני תמיד אומר, גם העולם לא נברא ביום אחד", ממשיך עו"ד חיות, "חבל מאד שאצה הדרך בהטלת צווי הריסה, כתבי אישום, כתבי תביעה אזרחיים וכו'. במיוחד כאשר במקומות רבים אפשר וניתן לחפש את דרך הפשרה והסדרה מכוח החלטות רשות מקרקעי ישראל . העלמת העין מצד הרשויות, יש בה אשם תורם למצב אליו הגענו. חשוב להבין שהחקלאים נקלעו למצבם בכדי לשרוד ולתת להם פתח אמיתי וכנה להסדרה".

"שני סוגים של מושבניקים"

"יש בישראל שני סוגים של מושבניקים", אומר זיו סולומון, מנכ"ל חברת נחלת אבות, "בעלי משקים שהמנהל כבר יצר עמם קשר להסדרת חריגים, ובעלי משקים שעדיין הולכים בין הטיפות. כלומר, או שאתה עומד מול המנהל או שאתה יודע שזה רק עניין של זמן. כך או כך, שקט נפשי הוא לא מנת חלקם של החקלאים הנהדרים האלה. אנשים שבמשך עשרות שנים שמרו על הגבולות עם המעדר והטרקטור, נמצאים במצב אבסורדי שבו הליכים משפטיים מאיימים עליהם כאחרוני העבריינים".

סולומון מבין היטב לליבם של החקלאים. "הצוות שלנו בנחלת אבות, ממני ועד לאחרון העובדים, קשור להתיישבות העובדת", הוא מסביר, "ההחלטה שלנו לסייע למושבניקים נולדה מהבית. אתמול אלה היו ההורים והסבים שלנו, והיום זה אנחנו, הילדים והנכדים. אני מרגיש שאנחנו פועלים למען העתיד של המשפחות שלנו, ובמידה רבה למען עתידה של המדינה".

חששות ופערי ידע

לדברי סלומון, הקושי שבהסדרת חריגים במושבים טמון לא אחת בחששות ופערי ידע. "צריך להבין, בשביל מושבניק, עצם הנסיעה לעיר הגדולה לפגישות מול פקידי מנהל ועורכי דין מעונבים, הוא טראומתי. בפרט אצל החבר'ה המבוגרים אבל גם הצעירים מתקשים להתנהל", הוא אומר, "זהו עבורם עולם שונה לחלוטין שבו מושגים משפטיים מכתיבים את הקצב. כשבעל המשק ניגש לגורם מקצוע ונעזר בו, כמו לדוגמה נחלת אבות, הפתרון מתחיל בפגישת הייעוץ הראשונה".

"אגב, מתוך תחושת שליחות החלטנו בנחלת אבות להעניק למושבניקים פגישת ייעוץ חינם. אנחנו מגיעים אליהם עד לנחלה, עם קוד לבוש של ג'ינס וחולצה, ומשתדלים להקל עליהם את התהליך כמה שניתן. להתאים פתרון שתפור למידות, לצרכים, לתקציב וליכולות של בן המושב".

"לאחר שעבדנו מול עשרות ומאות בעלי משקים ברחבי הארץ, יצרנו מודל שמנגיש את כל השירותים הרלוונטיים תחת קורת גג אחת", ממשיך סלומון, "מודל שמבוסס על כך שאנחנו גם מדברים עם המושבניקים בשפתם וגם מבינים את הז'רגון המערכתי. הכל בכדי לבנות גשר שבו שני הצדדים יכולים להיפגש".

לא הגיעו אליך? עניין של זמן. מושב ניר צבי הסמוך לצריפין (צילום: מתן אסף)

ומה אם המינהל טרם הגיע לנחלה?

סולומון מתריע שההמתנה עלולה לעלות ביוקר. "גם אם המינהל עדיין לא הגיע אני מציע שלא תנוחו על זרי הדפנה", הוא מדגיש, "דבר ראשון, צאו מנקודת הנחה שהמינהל בסוף יבוא וזו רק שאלה של זמן. כשהוא יגיע, אם לא התכוננתם מראש, תמצאו את עצמכם בעמדת הגנה. דבר שני, המערכת, כמו כל מערכת, מתייחסת בהתאם למי שבא מיוזמתו. אין מה להשוות בין היחס שניתן לאדם שהחליט לפעול להסדרה לעומת שכנו שמתחמק ובורח. מה עוד שעם ליווי מקצועי ויצירתי, סביר להניח שיהיה אפשר להגיע לתוצאה מיטבית ויפה שעה אחת קודם".

"כמו שאני אומר תמיד למושבניקים שמתלבטים, גם השקט הנפשי שלכם חשוב. הלילות בנחלה מוסדרת הרבה יותר רגועים ונעימים. במקום להתעסק בחששות ופחדים, תוכלו להתעסק בילדים ובנכדים".